רגשות אשם

מזל טוב!! נולד לך רגשות אשם יפיפה! הצלחתם! עשיתם את זה לעצמכם לגמרי לבד ובהצלחה רבה.

מכינים אותנו להכל, אם זה קורס הכנה ללידה, אם זה החברים המבאסים שבטוח שלא ניפגש איתם יותר, אם זה אלה שתמיד יודעים הכל ויותר טוב ממך כי להם ניסיון, כולם מכינים אותנו, לזה שלא נישן עכשיו שלוש שנים, שלא נשתה קפה חם בזמן הקרוב, שנתגעגע לחיים הקודמים שהיו לנו, שלא מגדלים ילדים בקלות, שצריך להיות ערוכים כלכלית, שהנקה זה הכי טוב, שנוטרילון הכי טוב, שמטרנה אקסטרא קר בוודאות הכי טוב, שגנים פרטיים הם מזעזעים ואולי בגלל זה עדיף לא לעשות ילדים בכלל. הכל נאמר אבל שכחו להגיד את הדבר הכי חשוב – שבלידה יולדים לא רק תינוק, אלא גם רגשות אשם.

הפעם הראשונה שרגשות אשם בא אלינו ואמר "שלום נעים מאד, אני רגשות אשם, אני אבקר פה מידי פעם", היה כשתותלאנחהמון לא התגלגלה בגיל ארבעה חודשים כמו שכל המצטיינים האתלטים התגלגלו כבר, גם מהגב לבטן וגם מהבטן לגב!

"אז מה ניש?" כך אמר לנו רגשות אשם בפעם השנייה שבא לבקר, כשתותלאנחהמון בגיל חצי שנה נפלה מהשידת החתלה לפרקט ו-א' לא היה מספיק מהיר כדי לתפןס אותה.

א' היה שבור, היה בטוח שהוא קלקל אותה ורגשות אשם אמר לו "כן קלקלת, אתה אשם ואתה גם אבא לא משהו והחולצה הזאתי גם מכוערת!!!", אבל רגשות אשם טעה, כי אנחנו עוד מעט רושמים אותה לאונ' כי היא מזה חכמה.

כך עברה שנה ואז רגשות אשם בא לבקר בפעם הראשונה שתותלאנחהמון הייתה חולה והתקשרו מהגן שנבוא לקחת אותה כי היא עם חום ורגשות אשם אמר לי "איזו אימא את, בשביל זה הבאת ילדה לעולם? שמישהו אחר יטפל בה כל היום ואת תטפלי בילדים של אחרים, שתדעי שהחום הזה זה בגללך, זה מגעגוע! את עשית אותה חולה". תמות רגשות אשם, תמות אמן. חלאה.

התמודדנו יפה עם רגשות אשם, נו טוב לרוב, אבל אז הגיע היונק לעולם ורגשות אשם לא איחר להגיע, כבר בשבוע הראשון לחייו של היונק, רגשות אשם דפק על דלתות ליבנו ואמר: "אז מה, ככה זה? עכשיו תאהבו אותו יותר, הוא תינוק הוא חמוד ומה עם עופרע? היא כבר פחות, אתם גם שואלים מתי חוזרים לגן, נכון? כי נמאס לכם ממנה". אימוג'י של אישה עם יד על הפנים, אימוג'י פנים בוכות.

זה לא עיניין אותו בכלל שתותלאנחהמון מתייחסת ליונק כאילו הוא בובה שלה ורוצה רק להחזיק ולחבק ולנשק את היונק ושהם יהיו אחים חברים בעוד שנה שנתיים.

לא עובר הרבה זמן ומתחילים לחשוב מה יהיה הלאה, הרי אצטרך לסיים את החל"ד בעוד כמה חודשים ואילו עם תותלאנחהמון הייתי סטודנטית חופשית, חותמת אבטלוש, איזה חיים וואו.

רגשות אשם ישב איתנו על כוס קפה ואמר "כן, איתה היית שנה בבית ורואים את זה עליה, היא חכמה ורבלית וחברותית ואילו היונק? נו בסוף כולם עולים לכיתה א', מתישהו".

נותרו לי עוד 56 ימים לפני שאני אמורה לחזור לעבודה בפועל, שזה 1344 שעות של רגשות אשם, על איך ההתפחות של היונק תושפע מכך, על ההנקה שלא תהיה מלאה, טוב נו בשלב הזה הוא אמור לאכול מנת פרי ומנת מרק. על זה שלא אשב איתו בפארק ונתרגל גלגולים וזחילות, על שנת בוקר וצהריים של כיף, על ארוחות בוקר בבתי קפה. איף.

רגשות אשם צדק, אנחנו חרא של הורים. ביי.