לנערה שהייתי

לפני שבועיים חברה טובה שלא נזכיר את שמה, דנה ברודר, שלחה לי תמונות מחרידות ומהממות בו"ז, מטיול לפני צבא (שנת שירות) שלנו, לאיה נאפה. החלטנו לטוס חברות טובות לשמונה ימים, לטייל, לרקוד, לשתות ולנפוש.

אני זוכרת איך יצאתי לטיול הזה ובעיקר זוכרת איך הרגשתי כל התקופה הזאתי. אני שירן זילברמן, טרם קנטור, מבחוץ כולי בביטחון, מי יכול עליי, מבפנים מי ירצה בי בכלל, אני לא סקסית, לא יפה, שומן, שומן, שומן, בחיים לא יהיה לי חבר בעולם הזה. בחיים לא יאהבו אותי.

אני כותבת לך מהעתיד, מעדכנת מה הלו"ז על החיים שלך- קודם כל שתדעי שאת לא שמנה, נכנסה לך לעין ביקורת חסרת שחר של הסביבה. ביקורת שהרבה פעמים לא קשורה אלייך, אלא לאנשים שלא מרגישים טוב עם עצמם.

שתדעי חמודה מתוקה, שגברים, סטרייטים, גם גייז (מסתבר), אוהבים קימורים, אוהבים שיש מותניים, שיש חזה ושיש תחת לא טוסיק, גדול. ג'וסי היא לגמרי קוטור, את תלמדי את זה.

אהבה תבוא אלייך, היא תבוא ותעטוף אותך, תכנס לכל נים ונים בגוף שלך, כזאת שלא האמנת שתגיע לך. כל נשיקה, גם אחרי 13 שנה יחד, תהיה מרגשת, מלאה באהבה. היא תבוא אחרי שתהיי שלמה עם עצמך.

תורידי בביקורת, בשביל מה זה טוב? את מתלבשת מהמם, יש לך גוף טוב ואם תלבשי שמלה מעל הברך או חס וחלילה לא עלינו פאטקיני, העולם לא יקרוס לתוך עצמו ואף אחד לא ימות מזה, גם לא יקיא ואפילו אולי מישהו ייגש אלייך והתעניין בך.

יפנו אלייך ויבואו אלייך כשתורידי חומות, הגנות, תאמיני בעצמך, את יפה לא רק מבפנים, זה מקרין החוצה, אנשים רוצים לשמוע מה שיש לך להגיד, רוצים לראות אותך ולשהות בסביבתך, לגמרי.

אני אומרת לך, באמת של החיים. תורידי חומות, הגנות. את לא צריכה להדוף אף אחד, ברגע שתעיזי את תראי איזה עולם יאללה שלו, יפתח לפנייך.

תעמדי מול המראה, תלבשי שמלה, קצרה, מעל הברך, יש לך רגליים מהממות וחיוך שיפתח לך מלא דלתות, יש לך חיוך שמאיר עולם שלם, במיוחד כשחושך.

תעמדי מול המראה ותפזרי את השיער שלך, ארוך, גלי וגולש, עם ברק, בריא וטרי, כזה שידיים רוצות ללטף ולעבור בו, למולל אותו. לא צריך קרמים ולא צריך החלקות, את יפה בדיוק כך.

תעמדי מול המראה ותלבשי סקיני, תכניסי את החולצה, אל תכניסי את הבטן, יש לך עכשיו כרס קטנה חמודה, מתוחה, את לא שמנה, את תגיעי למשקל גבוה וזה יהיה בזכות שני ילדים מדהימים שתביאי לעולם, בזכות הכרס הקטנה הזאתי. חבקי חבקי אותה. יש לך פופיק פוטוגני.

יקח לך קצת זמן עד שתשחררי מהמחשבה של מה חושבים עלייך או איך שאת חושבת שתופסים את המראה שלך כלפי חוץ. זה יעבור, תאהבי את עצמך, את הולכת לחיות עם עצמך והגוף הזה כל החיים שלך, אז לפחות שיהיה כיף, הזמן על הכדור עובר מהר, אל תבזבזי אותו על הלקאה עצמית ובאסה מיותרת.

תזכרי שתבוא אהבה, גדולה אמיתית, כזאת שלא חשבת בחיים שלך שתגיע. הפיס של החיים שלך, את תתחתני ותביאי ילדים, כל הסיפור רק בלי גדר לבנה ותריסים אדומים, בכלל היום בטון ועץ הולכים יחד.

שמנופובים לא נעלמים, הם מתחלפים ומשתנים, אבל את תנצחי ותהיי מעל זה, תאהבי את עצמך והכל יסתדר, תשמרי על החיוך הזה שלך ותשחררי את מה שיש לך להגיד לעולם, את תראי שעולם יחזיר לך בחזרה באהבה.