לא בא לי ללכת לכלא בזמן הקרוב

"מה נעשה כשאצטרך לשים אותה בגן? איך אני אעשה את זה? איך אני אדע שלא מתעללים בה?".

כל פעם שהיונקת בכתה את הבכי הטרגי שלה, שאפשר לשמוע אותו עד אילת, שאלתי את עצמי ואת א' את השאלות הללו.

בכל כתבה על התעללות בתינוקות, ע"י מטפלת או בגן, השאלות הללו עולות, פחד משתק שמלווה בזעם.

גם אם הייתי בוחרת להיות בבית ולא לעבוד, עקרת בית של כיף, היונקת שוברת את הבית ורוצה כל הזמן לראות עוד תינוקות חברים אחרים. בכל סיבוב, לא משנה לאן היינו יוצאות, כשהיא רואה תינוק אחר היא מקפצת ומתרגשת.

בחיפוש הראשוני אחרי גן, העלתי סטטוס בפייסבוק שהתחיל ב"לא בא לי ללכת לכלא בזמן הקרוב", כי באמת לא בא לי ללכת לכלא בזמן הקרוב.

אני לא בנאדם אלים, אף פעם לא הייתי, תמיד הפה הג'ורה שלי היה "הנשק" שלי. אבל כשעולה לי המחשבה שיש אפשרות שמישהו יטלטל את היונקת, יסטור לה, ידבר אליה בצורה אלימה, יגרום לה לבכות- בקיצור יתעלל- אני רואה את עצמי לוקחת מוט ברזל וחובטת באותו אדם כאילו היה פיניאטה, תוך כדי שאני שואלת אותו אם זה נעים לו גם.

לתינוק צריך סבלנות, הרבה סבלנות, אהבה וחום. כולנו אנושיים, כל הורה באשר הוא, אמא או אבא, חווה רגע אחד של רצון אמיתי להחזיר את התינוק למפעל שממנו בא. זה קורה. לי קרה כמה פעמים שרציתי להחזיר למפעל, לקחת כרטיס למשהו אקזוטי עם ים והכל כלול, לפרגן לעצמי.

זה לא אומר שאני אמא לא טובה, או שאני לא אוהבת את היונקת. זה אומר שאני אנושית, לא החזרתי אותה לשום מפעל, לא טילטלתי. רק חלמתי על האיזה ריזורט מדהים שאין בו בכי בעוצמה של סירנה של אמבולנס אצלי באוזן.

אני חוזרת לשאלה ותוהה, מי את, אותה אישה (או גבר) שבוודאי יש לך ילדים משלך. האם גם את הילדים שלך הרמת ממזרון המיטה כשאת מושכת בשיערם?

האם גם להם אמרת שהם מכוערים ורעים?

האם הם בכו אצלך כל כך חזק עד שנחנקו כי הרבצת או צבטת אותם? מי את? מי אתם?

למה את לא כנה עם עצמך, מבינה שאת כבר לא כל כך סבלנית, את לא אוהבת את כל התינוקות והילדים, בעיניך הם מפלצות הקקי רוק ונודניקים ללא הפסקה. למה לקחת על עצמך את העבודה הזאתי?

יש המון עבודות אחרות, כל העולם פתוח בפנייך ולפי המחירים שאנחנו ההורים הפראיירים משלמים, את בטח לא צריכה לעבוד בכלל.

את לא מבינה מתעללת יקרה, שהפקידו בידיך את הדבר הכי חשוב, חינוך וזמן שהם זכות עם תינוק, עם ילד. כל דבר שתעשי ישפיע עליו ועל האדם שיגדל להיות. אם חינכת את ילדיך באופן המתעלל שאת חושבת שהוא "מחנך", תגלי שהם סבלו וסובלים.

א' מרגיע ואומר לי (בדיעבד בצחוק) "מי שמתעלל שוברים לו את שתי הרגליים", אני פחות צחקתי, כי חשבתי כך ברצינות רבה. ניהלנו דיון ארוך על מצלמות בגן, על הידיעה ואי ידיעה, חודשיים אחרי שהיונקת בגן. המסקנה שהיונקת מרוצה, היונקת חוזרת ללא סימנים כחולים, אין בכי באופן כללי והיא מתפתחת לא רע.

לסיום, שלום כתב: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם". אנחנו באמת מטומטמים. למרות כל הכתבות והתחקירים, אנחנו הההורים, לא נלחמים על פיקוח בגנים הפרטיים והלא פרטיים. מפקירים את הגיל הרך בלא נודע, משלמים מחירים מופקעים ומתפללים שלא יתעללו בילד שלנו.