כל מה שרציתי זה שקט ושלווה

קצת אבסורדי, לרצות שקט ושלווה, להיכנס להריון שלישי וללדת תינוק. איפה השקט ואיפה השלווה עם תינוק.

יומיים אחרי שילדתי את גורגורביץ (לא שמו האמיתי), בנסיעה חזרה הביתה מביה"ח, אמרתי ל-א' שאני מרגישה שאנחנו עכשיו שלמים.

נכון, להיות הורים לשניים זה הכי משפחה שיש, אבל שלושה זו כבר חגיגה.

איך שגורביץ הצטרף, היה ברור שהוא תוספת מושלמת ושהוא סופית יכתוש אותנו וינהל את היקום הזה. אני אומרת לכם.

תינוק רגוע כמו לב אמיץ וכועס כמו תותלאנחהמון. תינוק חייכן, זרמן, כמה עברנו בשמונה חודשים, אמא'לה ואבא'לה יחד.

אישפוזים של שניים ממשפחתי הקרובה, קורונה של לב אמיץ והפרדת כוחות, וירוס הקאות שלי, כיתה א' של עופרי, בידודים בערמות, קורונה של א', חג פסח הבלתי נגמר ביקום הזה, קיצר היה פה מזה כיף ולא היה רגע דל ולו אחד.

הכל, כולל הכל תוך כדי הנקה ואני מגיעה עם גורביץ לכל מקום. שנתיים של מגפה עולמית, אבטלה שנה וחצי, עזרו לי להבין שהנפש שלנו היא החשובה ביותר, גם היקרה ביותר, כי בואו, טיפול אצל פסיכולוג זה משכנתא. הנפש היא החשובה ביותר.

אני לא מוכנה להיפרד מגורביץ בגיל כה קטן, בדיוק שהתחיל לגלות לנו פיצ'רים חדשים באפליקציה המתעדכנת שהוא, שאני מתחילה להתאפס על חיי וזה קורה, הנה זה ועכשיו אני אמורה להגיד לו משעה שמונה בבוקר ביי ביי ולקבל אותו עם עמי ותמי בשעה ארבע ולנסות בשלוש שעות לגשר על הזמן שלא חוויתי אותו?

וואלה לא. לא יקרה.

השנה הטובה בחיי (היו הרבה כאלה) הייתה בחופשת לידה והלימודים עם עופרי. זה היה מושלם, כולי בדואינג, היא מלווה אותי וממלאת אותי בתקווה, כוחות, מראה לי שאני יכולה הכל ואני באמת יכולה הכל.

הצלחתי להרים תערוכת גמר לבד לבד, לסיים תואר, להתמודד מול מוסד לימודים מפוקפק ולהיות אמא במשרה הכי מלאה שיש.

זה הזמן שלי עם ארי, שמגלה לי שוב כמה אני יכולה לעשות בזמן מועט, האמהות מגלה לי, שאם אני רוצה אני יכולה. הפעם האתגר הוא קצת שונה, מאתגר יותר, כי הלב שלי מחולק כבר לארבעה חלקים וכל חלק דורש את תשומת הלב המיוחדת שלו. אני מזכירה לעצמי שהנפש שלי היא החשובה ביותר ואני לא מעוניינת כרגע לתת שאריות של זמן בין ארבע לשבע וחצי.

שנתיים עברו לא סתם, לכל דבר יש סיבה והדרך שלנו נסללת ויש בה נקודות שמלמדות ומכינות אותנו לשלב הבא במסע.

אני מנהלת אופרציה שכל אחד רוצה, חותמת על זה. אני יכולה גם להיות מנטורית, יועצת שינה, יועצת הנקה, יועצת של היועצת, מדריכת הורים, דולה ומאמנת אישית, אם זאת – לא התקבלתי שנה וחצי לשום משרה ויש לזה סיבה. אני מוכנה לשלב הבא, לתת לעצמי מתנות.

לא יהלומים, לא תכשיט שווה או בגדים. אני מוכנה להעניק לעצמי את עצמי, להשקיע בתפריט, להשקיע בזמן של ספורט, להיות האמא הכי טובה, ליצור תוכן איפה שאני יכולה, ליצור ולהיות אני. כמו שאני, יכולה הכל ומי יכול עליי.

הגעתי ללידה ולארי הכי מוכנה שיש, "על זה" כמו שאומרים, הודעתי ל-א' עוד טרם ההריון, שאני נשארת שנה עם כל תינוק שיוולד ויהי מה. ידעתי מה אני רוצה, מה אני מרגישה. הנפש שלנו היא החשובה ביותר.

כיביתי את הביקורות (רק על זה אני יכולה לכתוב פוסט), את רעשי הרקע וכל מי שיש לה מה להגיד לי, היא יכולה להגיד, פתחתי שמיעה סלקטיבית. הנפש שלנו היא החשובה ביותר.

אני חוסכת לעצמי את הדמעות, תחושת האשמה והרגשה רעה, אני עם התינוק הזה נשארת לפחות שנה!ואם למר איתמר מהבנק יש בעיה, הוא מוזמן החמוד מתוק להתקשר אליי.