זו לא אני שמתקדמת

אני בדרך למתנ"ס, לתקתק כל מיני דברים שיש לי, קייטנות על הראש, צהרונים שנגמרים וחוגים לשנה הבאה.

אני חושבת על החיים לרגע, איך אני מסיימת את שני הסמינריונים הסרוחים שיש לי כדי לקבל תואר עלוב. איך אני מארגנת לי מקום ליצור בו שוב, מקדמת חלומות, בא לי גם לשיר איפשהו. שמה לי זוהר ארגוב באוזניות, הוא מספר לי שהוא עובד כמו חמור, שהוא עבד ושהמוח שלו רץ. מתחבר לי.

אני מנדנדת לורדה הגננת, מנסה להדליק אותה וכותבת בווטצאפ של הגן "אני מבינה שזה יום ללא תמונות", היא לא מתרגשת ממני ואומרת שפה זה לא סטודיו לצילום, יש ילדים ועבודה והיא תשלח בצהריים. נו טוב.

החיים לא מפסיקים, הם לא נותנים לנו רגע לעצור, לסדר מחשבות, כל הזמן צריך להיות בפעולה ואני משתדלת לעצור ולחשוב, לחשב את המסלול שלי, שלנו, לברר מה החלומות ומה בא לי. אני יודעת מה בא, החשבון בנק פחות זורם עם מה שבא לי, נמאס לי לשמוע משפטים פאטריאכלים, מכבים ומורידים כמו "את צריכה לעזור לכלכל את הבית" או "צריך לשלם גן" או "מה לעשות, חייבים לשלם חשבונות" והאהוב עליי מכל: "יש לך ילדה לדאוג לה, זה לא צחוק". דווקא אני מתפוצצת פה מצחוק. גיחי גיחי.

המשפטים האלה מובילים למחשבה חשוכה שאישה צריכה להתחתן עם גבר עמיד כדי שתוכל להגשים את החלומות שלה, במיוחד חלומות שאין בהם קריירה מצליחה שמגיעה עם חבילות של כסף.

מסתבר שגם היום בשנת 2017 החברה חושבת שהגבר הוא המפרנס העיקרי ואנו צריכות לקדש את זה, לעשות הכל למען המשכורת הגבוהה והעיקרית. חרא בלבן.

החיים מציבים לנו אתגרים. אם אכתוב מכשולים אמא שלי תגיד שאני פסימית. אני יודעת שחלק מהאתגרים זה הרצונות שלנו ליותר בחיים. יותר כסף, יותר חופשות, יותר דברים חדשים בבית, יותר לשפץ את הבית, יותר זמן, מזגן חדש והרשימה לא קצרה.

אנחנו הזוגות הצעירים, מנסים לסדר ולארגן את החיים שיתאימו למרוץ שאנו מחויבים אליו תוך כדי הכרת תודה.

תודה שיש לנו תותלאנחהמון חכמה ובריאה, חמסה טפו, תודה שאנחנו בריאים, תודה על משפחה תומכת, תודה שיש לנו בית משלנו, תודה שיש לנו פרנסה ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחיות בכיף ובסבבה ורק פעם בשנה להסתחבק עם מיכל מהבנק על המסגרת שאושרה. תודה, באמת. הכי אמיתי ולא ציני.

אני כבר לא ילדה קטנה, אישה בת 30 עם ילדה. חשבתי שבשלב הזה אהיה כבר עם קריירה ותואר ביד, עושה את החבילות הראשונות שלי ומתכננת את העתיד שלנו. מאפשרת לא' להגשים גם חלום או שתיים. החיים הציבו בפנינו אתגר בשבוע האחרון (ותדעו לכם שאני צריכה לקבל פרס על איפוק ושפה יפה על כל הפסקה הנ"ל), א' מצא את עצמו משנה מסלול ולא מרצון.

השינוי הזה העלה שיחה קשה ביני לבין א', על החיים עצמם, הגשמה. גילינו השקפות ודעות שונות אחד מהשנייה. לא התגרשנו, שוחחנו וכיאה לשני בוגרי תנועת נוער כחולות, ממשיכים בשיחות עד שנמצא נפט ונתעשר.

יאמר לזכותו שהוא הפשרן, גם כשהוא צועד לעברי, אל עמק השווה, אני מתעקשת שיקבל את דעתי ושיתמוך בה, לא זזה מהמבצר שבניתי.

אני אוהבת אותו בכל ליבי, לא סתם עשיתי לו ילדה שדומה לו.

הוא התחיל התחלה חדשה ונראה שהוא הולך להנות, אני רוצה להאמין שנצליח ונמשיך לקיים שותפות מלאה בבית ואולי שהשנה גם אני אצליח להגשים חלום או שתיים.