גישות בחינוך

"הילדים שלי בחיים לא התנהגו ככה, יהיה להם חינוך".

"זה הכל עניין של הרגלים וחינוך מהבית, אצלי אין מצב שיתנהגו כך".

"הילדים שלנו לא יהיו מפונקים כפויי טובה".

"אצלנו לא יהיו מכורים לטלויזיה, אין כזה דבר".

כל אלו משפטים שאמרנו לפני שתותלאנחהמון הייתה בת שנתיים ושלושה חודשים. באוגוסט האחרון לאחר לידת היונק וחופשת הקיץ מהגן, נוכחנו לדעתי שחינוך זה דבר מורכב, גם אם אני יאנוש קוראצ'ק בכבודו ובעצמו.

אוכלים ארוחת ערב משפחתית, ותותלאנחהמון: מציינת שבא לה "זמבניה!" אני: "עופרי, מה זה זמבניה??" א': "נראה לי היא מתכוונת לשמפניה" תותלאנחהמון: "זמבניה כן! זמבניה!" גם לנו בא זמבניה! אבל קודם שתסיים כבר את הירקות בצלחת. ובלי לעשות גושים מצטברים בפה ולירוק אחרי שעה שאגרת אותם בפה. בלי!!

גם ככה האחות טלי מטיפת חלב נזפה בנו להגביר לה את הירקות וד"ר ליאור אמרה שלא לתת לה לשחק באוכל, שתדע שזה זמן ארוחה ואם לא תאכל אז תהיה רעבה ולא יהיה אוכל. אז תאכלי כבר נודניקית. תאכלי.

בגזרת הגמילה, תותלאנחהמון ידועה בתור פעילת דאעש, מגייסת ומלמדת שיטות בטרור נפשי. כך היא מנצלת את הפיפי שלה (למזלנו רק את הפיפי), כאמצעי לחימה להשגת מטרותיה כמו: סוכריות, שוקולד, צעצועים ובקבוק חלב שקדים.

א': "עופרי יש לך פיפי?" תותלאנחהמון: "לא!" בא לי שעון!" א': "איך מבקשים?" תותלאנחהמון: "אפשר בבקשה את השעון?"

א': "רק מי שעושה פיפי בשירותים מקבל שעון" תותלאנחהמון: "ואהאהאהאה תביא לי!! זה שלי!!" א': "תעשי פיפי באסלה ותקבלי". תותלאנחהמון: "תביא לי את זה עכשיו! זה שלי! לא לא לא פיפי! אתה תביא לי את זה ועכשיו זה שלי זה שלי!" א': "אמרתי לך קוד.." בום, אני פותחת את הדלת בקצה מסדרון בדרמטיות, בקצהו השני תותלאנחהמון.

מוזיקת מערבונים.

אני: "עופרי! את לא תציבי תנאים ולא תגידי לאבא מה לעשות!! הוא לא עובד אצלך! אני סופרת עד 3 ואת רצה לשירותים! שמעת?? אחת!!! שתיי.." תותלאנחהמון: "יש לי סוד!" צועקת בעמידה של סופרמן לפני שהוא עף. א' ואני שוברים דיסטנס וצוחקים. סמרטוטים. אין לתאר. א' מתעשת ושואל: "מה הסוד?" תותלאנחהמון: "זה סוד של עופרי!!!! ששששש!" אני: "אגיד לכם מה הסוד! לסוד קוראים פיפי והוא בתחתונים שלך."

וכך היה. איף.

תותלאנחהמון: "טפו! טפוווו" א': "היי!! בבית שלנו לא יורקים!" תותלאנחהמון: טפוו! טפו!

א': "את רוצה עונש? את רוצה שיקוף התנהגות? את רוצה תקשורת מקרבת?! את רוצה תגובה שלילית למעשה השלילי שלך?! לא? אז די לירוק!"

א' כבר לא יודע באיזה מושג להשתמש ומתבלבל. הורי תמיד אמרו שהדור לנו סבלני מידי, יושבים ומדברים ושואלים, כשהם היו צעירים לא היה להם זמן או סבלנות לטנטרומים, לא הכירו את המושג בכלל ואילו הדור שלנו, הדור שלנו מדבר על חינוך ומנסה שיטות שונות, אולי בגלל זה לכל ילד שני יש הפרעת קשב, התנהגות, רגישויות. אין לתאר, כבר אמרתי?

ולסיום בוקר שיגרתי בבית משפחת קנטור,

א': "עופריקי, בואי איתי חמודה, ננעל נעליים וצריך גם להסתרק ולעשות קוקו. בואי חברה שלי "

תותלאנחהמון: " לא לא לא, בא לי שוקולד! בא לי עוגיה! בא לי כדורימים, בא לי שלוק!".

בכי ורקיעה ברגל.

אני: "יפה, פתחי איתי שעון, בזמן הבא לבשנו מעיל, נעלנו נעליים ועשינו קוקו, לצורך העיניין יש לנו 25 שניות, 25 שניות זוז!!!"

תותלאנחהמון: "בא לי דובוני אכפתלי, בא לי חד קרן"

אני: "רוצה שלוק?"

תותלאנחהמון: "כן"

אני: "אז קדימה בואי נלבש מעיל, ננעל נעליים ונעשה קוקו".

נותנת בסיום הפעולות שלוק, תותלאנחהמון אמנם לא מתקררת אבל נדבקת בדלקת בעין, לא שולחים לגן, נשארת בבית, לא צריך לארגן לגן, אין ויכוח ובכי.

הסוף.

אפילו לא דיברנו על זה או על הרגשות שלנו. זה כי אנחנו בשבי עם יונק ופעוטה.