אני סולחת לך, ילדה שלי

לפני שאתחיל, לכל מי שיש בעיה עם ציניות או קיטורים לגבי ילדים והכל אצלו זה רק ברכה ואסור להגיד שאני רוצה לישון יותר משעה- אתם מוזמנים לדלג על הפוסט הזה. יאללה ביי.

להביא ילד לעולם זאת בחירה. אכן.

הגענו להחלטה אחרי 4 שנות נשואים וסה"כ 8 שנים של הכרות, א' ואני להגדיל את המשפחה שאנחנו ולהביא תינוקת לעולם.

עכשיו אני נהנת מהדבר הנפלא שקוראים לו חופשת לידה, שאין שום קשר בין משמעות המילה חופשה לבין חופשת לידה. כמו אין חופש. עכשיו שיום כיפור, החלטתי להיות אמא טובה ולכתוב לתינוקת שלי פוסט מלא בחמלה וסליחה.

אז כך:

אני סולחת לך עופרי, שם עוברי סאטירי שונטל, על כך שירשת את הריאות שלי, על הרצון להראות לנו כל פעם מחדש שאפשר להגיע לדיציבלים גבוהים יותר ורמים יותר, ברמה שהשכנה רואה אותי ושואלת אם הכל בסדר, כי היא שומעת שהתינוקת בוכה כל הזמן.

כן היא בסדר.

אני סולחת לך על זה שאת עושה חיתולים שמחים רק במשמרת שלי וחוסכת אותם מאבא שלך. למה? הוא לא חלק ממך? גם לו מגיע קצת מספר 2, תפנקי.

אני סולחת לך על זה שאת כל כך שונאת לצאת מהמקלחת ובוכה, בוכה, בוכה עד שאת נחנקת או עד שאת לבושה ושרים לך לפחות 3 שירים, רוקדים לך, מלטפים אותך ואומרים לך שאת המלכה הבלתי מעורערת ושאנחנו עבדים לרגלייך.

אני סולחת לך על זה שיש לך גזים, שיהוקים ונפיחות מלאות ריח.

סולחת לך על זה שאני הולכת איתך בקניון ואת מתחילה לצרוח (דיציבלים, זוכרת?) ובגללך לכל אחת יש לה מה להגיד לי- "היא רעבה", "זה חיתול", "לא, אל תחזיקי אותה ככה, זה מסוכן!!", "אולי תתני לה מוצץ??", "קר לה. בוודאות קר לה. תראי!!". גברת, לא קר לה. היא נולדה בצבע שקוף, כמו אבא שלה, לכן את רואה את כל הורידים שלה.

אני סולחת לך עופריקי, על זה שכל בדיקה בהריון (שהיה דווקא די קליל) דאגת שאעבור פעמיים ואסע לכל מקום פעמיים, כי באותו היום לא התאים לך שיראו אותך באולטראסאונד כמו שצריך. באמת שסלחתי.

אני סולחת לך על הלידה הוואו שפירגנת לי. על זה שלא נתת לי להתיישב במשך 30 שעות אלא רק לשכב, כי אם אני אתיישב אז את תורידי דופק. סולחת.

גם הרופאה סולחת לך על זה שנאבקת איתה ולא נתת לה לתפוס אותך מהראש, ולקח לה רבע שעה לשלוף אותך, כי למה שתצאי בקלות כמו כל תינוק בניתוח קיסרי. סלחנו לך.

אני סולחת לך על כך שאת תינוק ערפד- תינוקרפד. שטקס השינה כולל: הנקה של שעה, ליטופים בגב והירדמות על הכתף, העברה לעריסה, להדליק את הכוכב, להדליק נר לאלוהי השינה ולזמזמם לו שירים עם ריקוד חרשי, ללטף לך את העיניים 78 פעם, להדליק שוב את הכוכב, לא לנשום לפחות 23 דק', להדביק צמר גפן לנעליים, לשים קיסמים בעיניים, להישען על העריסה ולהגיד בסוף ל-א' "זה הזמן ללכת לישון, היא נרדמה".

ואז את פותחת עיניים.

כי את תינוקרפד.

ואחרון חביב- אני סולחת לך, למרות כל מה שעברתי, ההריון, הלידה, ההחלמה, כל כיף הזה, על כך שאת דומה אך ורק לאבא שלך. שלא דאגת לקחת חצי דבר ממני. לא את האף, העיניים או השפתיים. כלום. תינוקת אשכנזייה לבנה כסיד עם העיניים של אבא שלה.

אוהבת אותך גור עקשן שלנו.