אין, אין, אין חגיגה

השבוע זה קורה, עברו שנתיים מאז שפתחו לי את הבטן ותותלאנחהמון נאבקה עם הרופאה עד שהיא הצליחה לשלוף אותה ואני פגשתי אותה בפגישה אמיתית ולא נשיקה של רגע חטוף, שעתיים אחרי.

או אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול אבל זה היה לפני שנתיים. יאבא'לה! שנתיים שאנחנו הורים. כבר אז כתבתי אי שם בגיל שנה פוסט על ימי הולדת ויום הולדת לגיל שנה, אבל הפעם, הפעם זה שונה מכל הפעמים. כאילו מהפעם הקודמת.

זה שונה כי הפעם אנחנו בגן והחגיגה היא לא רק במסגרת המשפחה והחברים, אלא גם במסגרת החברתית שבה היא נמצאת כל היום.

א' ואני חושבים אותו הדבר, בזים למיתוג ולא כי אין לנו זמן ושכחנו להיכנס לעלי אקספרס למצוא בלונים בצורת חיות, צלחות עם ציורי חיות, דף אכיל בצורת חיות, קרני לייזר בצורת חיות וחווה. אנחנו בזים למיתוג כי זה לא מעניין אף אחד אם לצלחת יש ציור של משהו וכתוב עליו "עופרי בת שנתיים", העיקר שזה טעים וזה בבטן שלהם וגם כי וואלק מה יקרה אם בגיל שנתיים אנחנו עושים יומולדת בחצי משכורת חודשית, עם אורטלי טרלה לה לה לי ומיתוגים. בגיל 13 זה להטיס את כל הכיתה לוויקנד באיביזה.

למה מה קרה? שההורים שלהם יטיסו אותם, חבורת כפוי טובה.

בחזרה לעניינו, החלטתי לתקוף את הנושא ולערוך סקר קצר, מה עושים בימי הולדת בגן ובכלל. שאלתי חברות, שאלתי משפחה, חפרתי לורדה הגננת שאמרה "תביאי עוגה, נרות, מפיות והפתעה קטנה לכל ילד". כשהתרעמתי ואמרתי מה עם איזו ארוחת בוקר? למה את לא מבקשת מאתנו להביא ארוחת בוקר? ומה עם חטיפים? ורדה הגננת אמרה לי שאין חטיפים אצלה בגן. זה לא נכנס. מסתבר שאנחנו גן בריא אחושלוקי. תביאי שלוקים אם בא לך.

החלטנו ללכת על פשוט, קורנפלקס עם חלב, בקערות חד פעמיות לא ממותגות וכוס פירות חתוכים לכל ילד וילדה. כן כן תהיה גם עוגה.

א' ואני נסענו לחנות של הפתעות ושטויות ורכשנו הפתעה קטנה לכל ילד וילדה ושאר הדברים שזקוקים להם לחגיגה בגן.

יצאתי בתחושה ריקנית מהקנייה, שאני אמא נכשלת, לא משקיעה, שיכלתי להיכנס לעלי אקספרס ולהשקיע 5 דולר על צלחות או מסכות לפנים או בלונים. חשבתי לרגע על זה שאם אני לא ממתגת ומשקיעה אז שאולי אני פוגעת לה במעמד החברתי בגן והיא תהיה הילדה המוזנחת שההורים שלה לא משקיעים בה, חננת על.

כתבתי על חששותיי באחת מקבוצות אמהות ברשת החברתית וקיבלתי שלל תגובות של "פחחחחחחח". אוקיי אוקיי, אז אני דרמטית.

אני לא יכולה לכתוב שאני מפחדת שיהיה לה "הקיץ של אביה", קודם כל כי היא בגן וכולם שולחים לגן וחובה על הילדים לסבול את החגיגה.

ושנית תותלאנחהמון היא החאליסי של הגן, אם כל המוצצים, מנתצת הבקבוקים, הראשונה לשמה פרי סער, נצר לשושלת זילברמן קנטור, שומרת כל החיתולים ומנהיגת סיר הסירים, לכן לא אוכל לפגוע במעמדה החברתי של הידועה בשמה בגן בטבע כעופריקי.

בסופו של דבר מה שמעניין את הילדים זה שיהיה סוכר והרבה, בכל צורותיו. שיהיו שירים ושיקבלו הפתעה וכל ילדי היומולדת גם מצפים לזה בתוספת להרבה הפתעות ולא רק אחת.

אנחנו ההורים עורכים השוואות ותחרויות על דברים שאין להם ערך, שהם הוצאה מיותרת שגורמת לעוגמת נפש בסופו של דבר, בעיקר לנו ומשבשת את הדור הזה שאנו מגדלים.

אסיים ואכתוב כי אני לא מתכוונת להטיס את כל ח'1 לאיביזה.