כמו שרובכם יודעים, אני שמנמנה

רובכם יודעים שאני שמנמנה, טיפוס גרגרני שאוהב את עצמו. לפני כמה ימים מישהי מפורסמת העלתה סטטוס שמתייחס למחאת הרזון ברשתות האופנה.

ובכן, זוהי תגובתי:

ממזמן לא עלתה לי על העצבים, איזו עלק גורו לבריאות בשקל.

אתחיל ב-בואי.

לא אשתף את הסטטוס שלה או את שמה, אין לי רצון שעוד אנשים יחשפו לזה או לקדם אותה, היא דמות ציבורית מוכרת שכל העיסוק שלה בחיים זה להגיד "יו מאז שאני רצה 4 מרתונים כל בוקר ומכינה קופסאות עם 3 כפות סלט מדודות, אני מרגישה מזה טוב עם עצמי".

חמודה, בואי.

פעם אחרונה שרצתי משהו שאפשר למדוד אותו בקילומטרים זה היה בצבא וגם לזה היה לי פטור, זה עשה לי אלרגיה.

הדבר שעושה לי הכי טוב אחרי א', זה משלוש פיצה עם אקסטרה גבינה, אל תתקמצן, כפרה. תפנק.

להגיד שמידה 42 זה שמנה או שאין בגדים במידה הזאתי ובמקום לעשות רעש בתקשורת, תורידי 4 קילו- זה צבוע, נשמה שלי.

רוב הנשים במידה 42 ומעלה וזה בסדר. זה סקסי, זה בריא, הכל טוב.

ראו לדוגמא אותי, אני פעילה (לא, אני לא בטטה קאוצ' שמסיימת כל יום עם 4 משולשי פיצה), אני אלופה בריצה אחרי אוטובוסים, עולה 3 קומות כל יום כמה פעמים ובעיקר עושה כל מה שבא לי לעשות, במיוחד אם לא סופרים לי עוד 10 ובסוף זה בעצם עוד 23.

עודף משקל זאת לא מחלה. סרטן זאת מחלה, לחץ דם זאת מחלה. אז אל תגידו לי תרגישי טוב, אני לא חולה.

יש לי ביטחון עצמי שמרתיע את רוב האנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה ומ-1 עד כמה אני אוהבת את עצמי ברמה שאין לתאר?

אין לתאר.

אני שירן, מידה 48-50 תלוי מתי ואיפה. אני לובשת מכנסיים קצרים, ארוכים, צמודים ורצוי כמה שיותר. שמלות קונדום, מעל הברך וגופיות חופשי. (כבר דיברנו על כוח הזרוע).

אני לא אבשל את עצמי כמו עוף בגריל בקיץ, כי אני שמנה ועליי לחשוף כמה שפחות.

למי שיש בעיה עם עצמה או קשה לה להכיל מראה של פילצברי עסיסי כמוני- חבל. זה מה יש, טפלי במירמור שלך. זה עושה קמטים.

לתעשיית האופנה, סה"כ זה הפסד כלכלי אטומי בשבילכם. תאכלס, נקי.

חברות אופנה בינלאומיות שמייצרות בגדי פלייס סייז הורסים, עושות אחלה כסף מרכישות באינטרנט ואתם מפסידים את אותו נתח כלכלי עצום.

יש מעצבות רבות בארץ שנחשפתי אליהן והן מייצרות אחלה בגדים, שיקים בטירוף שמתאימים לכל מבנה גוף עם טווח מידות רחב. אבל זה לא מספיק.

שלא תבלבלו, אני לא מעודדת לאכול את עצמכם לדעת, אבל לא להלקות את עצמכן ולהעמיד לוח זמנים של ריצות וכושר, כדי להרגיש טוב עם עצמכן.

אנחנו יפות כמו שאנחנו. והכל צריך לעשות במידה.

לכולן יש רגעי משבר, גם לבנות הכי מושלמות או אלה אנו מגדירות כאידיאל היופי הנשי, גם לי. ברור שתהיה תמונה שנראה ונגיד "וואו, הזרוע שלי" או "איך הבטן שלי יצאה". זה קורה לכולן ולרוב זה לא מושפע מאופן שבו אני תופסת את דימוי הגוף שלי, אלא כי היה לי יום מחורבן, יצא לי חצ'קון, כולם מעצבנים אותי ואולי אני הולכת לקבל את המחזור של חיי ב-5 דק הקרובות.

החיים קצרים מידי בשביל לשנוא את עצמך או לסבול. קניות זה אחלה של דבר וצריך להנות מזה, תשאלו את חשבון הבנק שלי.

בברכת חיוך שמנמן.